גזר דין בתיק ת"פ 12565-05-10

בעניינו של נאשם 3

1.         נאשם 3 (להלן: "ה נאשם" או "הנאשם 3") הודה במסגרת הסדר טיעון, בכתב האישום המתוקן (ת/1) שהוגש ביום 17.1.11. כתב האישום המקורי הוגש נגד ארבעת הנאשמים שבכותרת; נאשם 1 הודה בעובדות כתב האישום המקורי וכבר נידון במסגרת גזר הדין שניתן בעניינו ביום 21.9.10. גזר דין בעניינם של נאשמים 2 ו- 4 נדחה ליום 1.11.11.

2.         על סמך הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, הוא הורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין") וסחיטה באיומים (מקרים רבים), עבירה לפי סעיף 428 (רישא) לחוק העונשין.

3.         התמונה העולה מעובדות כתב האישום המתוקן מגוללת פרשה של סחיטה באיומים, לפיה, קשרו הנאשמים קשר להוציא יחד כספים מאב ובנו (מרק ומקס - להלן: " המתלוננים") תושבי נצרת עילית ובעלי רשת חנויות למכירת רהיטים, בכך, שדרשו את כספו של אחד הנאשמים (נאשם 2), אשר הושקע בחנות החדשה שפתחו המתלוננים בטבריה, וכן סכומים נוספים אשר אינם מגיעים להם כדין, וזאת תוך שימוש באמצעים של איום והטלת מורא על המתלוננים.

            לשם קידום מטרת הקשר, הציג עצמו הנאשם כלפי המתלוננים לאורך התקופה הרלוונטית, כעובד תמים בחנות, תוך שהוא מעמיד פנים כמי שמצדד במתלוננים ופועל לטובתם. נאשם 1, ידידו של נאשם 3, הציג עצמו כמי שבא לייצג את עניינם של המתלוננים אל מול נאשם 2, שכן נאשם 2 טען למחלוקת עסקית עם המתלוננים, ונאשם 4 הוצג בפני המתלוננים ע"י הנאשם 2, כאדם מפחיד ומסוכן הגובה כספים ומשתלט על עסקים, אולם בפועל - עשו כל הנאשמים יד אחת נגד המתלוננים במטרה לסחוט מהם כספים, סחיטה אשר נמשכה על פני תקופה של מעל חודש ימים;

            מיום 14.3.10 ועד יום 21.4.10  פעלו הנאשמים לקידום מטרת הקשר, כאשר במספר רב של אירועים, בשיחות טלפון ופגישות פנים אל פנים, דרשו מן המתלוננים כספים באמצעות איומים והפחדה ויצרו בפניהם מצגים של אירועי אלימות ובריונות, במטרה להטיל בהם מורא. לאורך התקופה נהגו הנאשמים להגיע לחנות ולשוטט בה כבשלהם. בשלב מסוים, אסרו הנאשמים באמצעות איומים על המתלוננים לפתוח את החנות, וכן נטלו ממנה הנאשמים 3 ו - 4 ריהוט מבלי לשלם.  

כל הנאשמים נטלו חלק פעיל במערך הסחיטה והאיומים, בין באמצעות איומים בפועל, בין בהתנהגות מאיימת, בין בנוכחות בסיטואציות שנועדו להטיל מורא והשתתפות במשחקי תפקידים, ובין בשימוש כצינור להעברת מסרים מאיימים.

4.         כתב האישום המתוקן כאמור מגולל מספר אירועים שכל אחד מן הנאשמים לקח בהם חלק מסוים במעשים שמטרתם להטיל אימה על המתלוננים ולסחוט אותם באיומים;  להמחשת חלקו של הנאשם באירועים אלה יתוארו להלן חלק מעובדות כתב האישום המתוקן;

            באחד האירועים, העמיד נאשם 2 פנים כי הוא מצוי בהתקף זעם, ודרש מאחד המתלוננים (להלן: " מקס") לכבות את מצלמות האבטחה בחנות, ומקס עשה כדבריו מתוך פחד. הנאשמים 1 ו- 2 נכנסו למחסן החנות, שבו לא מותקנות מצלמות, והעמידו פנים כי הם רבים זה עם זה, כאשר נאשם 1 השמיע צעקות וקללות אשר כביכול הופנו אל הנאשם 2, אך בפועל כוונו אל אוזניו של מקס ודרש בצעקות להביא לו סכין ומברג על מנת לחתוך את הנאשם 2. כמו כן, השמיעו הנאשמים 1 ו- 2 קולות חבטה מהחדר, במטרה לגרום למקס לחשוב כי נאשם 1 מכה את נאשם 2, שהינו מבוגר ממנו וחולני. בצאתם מן המחסן, אף נתן נאשם 1 סטירה לנאשם 2 בנוכחותו של מקס. מיד לאחר מכן, נכנסו הנאשמים 2 ו- 3 למשרד יחד עם מקס, שם דרש הנאשם 1 מאת מקס בטון גבוה ומאיים לשלם את כספי החוב. מקס טען, כי סיכם עם הנאשם 4 על פרק זמן של שבועיים, והנאשם 1 דרש ממנו להזדרז והבהיר לו כי "אינו יודע באיזה מצב הוא נמצא". עם צאתו של הנאשם 1 מהחנות, סיפר הנאשם 3 למקס, כי התנהגות הנאשם 1 נבעה משמועה שנפוצה בטבריה, כאילו הנאשם 1 מפחד מן הנאשמים 2 ו- 3. לאחר אירוע זה, הודיע הנאשם 3 למקס, כי עליו לשלם ע"ח החוב סכום של 6,000 ש"ח לנאשם 1, אשר שילם זה לבעל הבית בו גר נאשם 2 ע"ח דמי שכירות. כמו כן, לקח נאשם 2 מהתצוגה בחנות פינת אוכל בשווי 5,500 ש"ח ע"ח החוב. באותו יום נפגש מקס עם הנאשם 1 בנוכחות נאשם 3 ומסר לידיו סך 6,000 ש"ח. הנאשם 1 הודיע למקס כי מעתה עליו להעביר דרכו את כל התשלומים ע"ח החוב, ולא לשלמם ישירות לנאשם 2, ואין זה מעניינו של מקס, מדוע.

5.         באירוע נוסף לאחר מכן, ולאחר מסכת נוספת של העמדות פנים מצד הנאשמים והטלת מורא בליבם של המתלוננים, ועל פי סיכום מראש בין הנאשמים, שלח נשאם 2 ביום 7.4.10 את בנו שי כהן לחנות בסניף הראשי בנצרת עלית, שם מסר מקס לידי שי כהן סכום של 40,000 ש"ח, שקבלתם אושרה על ידו. הנאשמים 1, 2 ו- 3 קיבלו לידיהם את הכסף וספרו אותו בצוותא. מספר שעות לאחר מכן, התקשר הנאשם 3 למרק והודיע לו כי הנאשם 1 רותח מזעם על כך שלא מילאו את דרישתו להעביר את הכסף דרכו ומסרו אותו ישירות לנאשם 2. הנאשם 3 דרש מן המתלוננים לשלם מיידית לנאשם 1 סכום של 14,000 ש"ח החסר להשלמת החוב וסכום של 6,000 ש"ח עבור דמי שכירות ששילם הנאשם 1 עבור הנאשם 2. באותו ערב, נסע מרק לטבריה ומסר לידי הנאשם 3 עבור הנאשם 1 סכום של 14,000 ש"ח. בכך השלימו המתלוננים את תשלום הסכום של 86,000 ש"ח אותו סיכמו לשלם עד לאותו מועד ונותרו חייבים לנאשם 2 סכום של 20,000 ש"ח, אשר על-פי הסיכום בבוררות, התחייבו לשלמו כמשכורת חודשית בחודשים הבאים. כל הפעולות שבוצעו על ידי הנאשמים בוצעו בתיאום ביניהם ולשם קידום מטרת הקשר.

6.         באירוע אחר מיום 15.4.10 הוסיפו נאשמים 1 ו- 3 להתקשר אל המתלוננים ולדרוש מהם להיפגש עם נאשם 1 על מנת לדון בדרישתו מהם לשלם כספים העולים על סכום החוב ושאינם מגיעים מהם כדין. על-פי דרישת נאשם 1 ובתיאום עמו, הודיע נאשם 3 למתלוננים, כי נאסר עליהם לפתוח את החנות עד אשר יסדירו את עניינם עם נאשם 1, וכי אם יפתחו את החנות "יהיו להם בעיות" עם נאשם 1.

7.         בהמשך עובדות כתב האישום המתוקן מתוארים בפירוט אירועים רבים ונוספים לאלה שתוארו לעיל, מהם מתקבלת תמונה, כי הנאשמים קשרו קשר לביצוע עבירות סחיטה באיומים כלפי המתלוננים. הנאשמים חברו יחד כאשר כל אחד ממלא את חלקו, ובשורת מקרים שנמשכו על פני מעל חודש ימים, איימו על המתלוננים בעל פה, והטילו עליהם אימה באמצעות עריכת מצגים של הפחדה, אלימות ובריונות, כלפיהם ובנוכחותם, בפגיעה בפרנסתם ובגופם, על מנת להניעם לשלם את כספי החוב וסכומים נוספים שהנאשמים לא היו זכאים להם כדין, וכן למנוע מהם לנהל את החנות שבבעלותם ולהתפרנס ממנה. בשל האיומים נמנעו המתלוננים במשך מספר ימים מפתיחת החנות, והסכימו לחלק מדרישות הנאשמים בנוגע למועדי התשלום ותנאיו. הנאשמים ניסו לקבל מן המתלוננים כספים במרמה, בהציגם מצג שווא כאילו הם מייצגים אינטרסים נפרדים, וחלקם אף באים לסייע למתלוננים, ובהסתירם מן המתלוננים את העובדה, כי הם פועלים כגוף אחד ומתוך שיתוף פעולה ביניהם בהוצאת כספים מן המתלוננים.

8.         על פי הסדר הטיעון הוסכם, כי המאשימה תטען לעונש ראוי של 6 חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות לגבי כל אחד משלושת הנאשמים, כפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, ולעונשים נלווים. באשר לנאשם 3, סוכם, כי המאשימה לא תעתור לפיצוי וההגנה לא תעתור לניכוי תקופת המעצר שריצה, במידה ויוטל עליו עונש מאסר בעבודות שירות.

9.         ביום 17.1.11 הוריתי על הגשת תסקיר של שירות המבחן אודות נאשם 3.

עברו הפלילי של הנאשם 3

10.        עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם 3 (ת/7) מלמד, כי לחובתו של נאשם זה רישום פלילי ללא הרשעה בגין עבירות של תקיפה סתם, נסיון לקבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט וקשר לעוון, כאשר באחד התיקים הוטלה עליו התחייבות ובשני של"צ (ת.פ. 4025/063 ו 3069/05 - שלום טבריה).

הצהרות נפגעי העבירות (המתלוננים)

11.        מטעם המתלונן מקס הוגשה "הצהרת נפגע עבירה" (ת/3) שבה הצהיר, כי הוא נשוי ואב לשני ילדים, וכי הוא עובד קשה על מנת לעמוד בעול פרנסת משפחתו. מקס הצהיר, כי מהיום שהכיר את נאשם 1 בתור החבר של "העובד" (נאשם 3) של אביו בחנות הרהיטים, השתנו חייו והחל לקבל איומים הן על חייו והן על חיי בני משפחתו באמצעות הטלפון. מקס ובני משפחתו החלו לפחד לצאת למקומות ציבוריים, דאגו  לסגור תריסים בבית ביום ובלילה ואף נבצר ממקס להירדם בלילות מתוך חרדה שמא יפגעו בבני משפחתו, עד כדי כך שהחליט לעזוב את העסק של אביו והחל לעבוד בעבודות מזדמנות. מקס הוסיף והצהיר, כי הוא אף חושש מנקמתם של הנאשמים לאחר ריצוי עונשם.

12.        מרק מצידו הצהיר (ת/5), כי עד למועד האירועים נשוא כתב האישום, הוא ניהל עסק פעיל ורווחי בטבריה, אך מאז האירועים נשוא כתב האישום, העסק החל לנחול הפסדים; הוא הצהיר, כי נאלץ לסגר את העסק ולהפסיק את פעילותה של החברה בסניף טבריה. במהלך החודשים אפריל, מאי ויוני לא היתה פעילות בעסק עקב האירועים והוא צבר הפסדים בסך של כ- 202,374 ש"ח. מרק צירף תדפיס באשר לממוצע ההכנסות וההוצאות החודשיות בתקופה הרלוונטית.